דברי פרידה לסבא

דברי הפרידה שכתבתי ומירית קראה בהלוויה:
אני מנסה לכתוב דברי פרידה מסבא, אבל זה קשה, אני מרגישה כאילו כבר כמה חודשים הוא לא ממש איתנו ואני רוצה לזכור אותו איך שהוא היה כל החיים לפני כן, את הסבא המדהים שהיה לי לפני השפעות הזיקנה.
אני רוצה ליזכור את הימים שישנתי אצלו ואצל סבתא בבית ובבוקר הם היו לוקחים אותי לברכה, אני רוצה ליזכור את סבא מגיע אלינו לארוחת ערב ויש כמה דברים שהוא תמיד עושה, כמו יקה אמיתי, הוא תמיד היה מביא חבילת מקופלות, כי פעם אמא אמרה לו שאנחנו מאד אוהבים שוקולד, הוא תמיד היה אוכל ביצה רכה שחותכים לה את הלמעלה ואוכלים עם כפית ותמיד היה שותה את הקפה נטול קופאין, וזה תמיד היה מצחיק אותי כל הטקסיות הזו – תמיד באותו זמן הכל ובאותו סדר, כאילו כלום לא יכול לשנות את הסדר וההרגלים של אורך חייו.
אני רוצה לזכור את סבא מספר לי סיפורים מחייו ואף פעם לא מנסה לפאר את מה שעשה ומה שעבר, רק מספר את האנקדוטות הקטנות, למרות שאני יודעת שעשה המון ועבר המון. אני רוצה גם לזכור אותו מתבלבל בסיפורים ומספר לי קצת על אמא שלי, קצת על אמא שלה וקצת עליו, בלי סדר וכרונולוגיה ברורה, רק כמה קפיצות בזמן וקצת בלאגן בסיפור.
אני רוצה לזכור את סבא עם היציאות המצחיקות שלו, אותם פעמים שהוא פשוט אמר מה שהוא חושב בלי לעשות סינונים – הוא פשוט היה אמיתי ואמר כל מה שחשב.
אני רוצה לזכור את כל אותם רגעים יפים, את הסבא המדהים שהיה לי ואיננו, את הסבא שכלכך אהבתי וכל כך אהבתי לבקר ולשמוע מסיפוריו. אני אתגעגע אליך סבא, מאד.

עדי